שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' כל בו אלומיניום חברה לשיווק פרופילים (1987) - פסקדין

פסק - דין

השופט ישעיהו שנלר, אב"ד:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ת"א-יפו (כב' השופט י' קורן) מיום 1.5.2008, במסגרתו נתקבלה ברובה תביעתה של המשיבה 1 (להלן - המשיבה) לתגמולי ביטוח מהמערערת, ונדחתה התביעה שהוגשה נגד המשיב 2 (להלן - המשיב). כמו כן נדחו הודעות לצד שלישי הדדיות שנשלחו ע"י המערערת והמשיב, האחד כנגד משנהו (ת.א. 55026/06).

רקע עובדתי

1. המשיבה הינה חברה העוסקת בממכר מוצרי אלומיניום, וברשותה בית עסק. המשיבה בטחה את בית העסק אצל המערערת בשנים 2004 - 2005, ומיום 23.1.2006 ועד לסוף אותה שנה. ביחס לתקופה שבין 1.1.2006 - 22.1.2006 נחלקו הצדדים.

המשיב, סוכן ביטוח במקצועו, שימש כסוכן הביטוח של המשיבה ביחס לכלל ביטוחיה.

ביום חמישי ה-19.1.2006 עזבו עובדי המשיבה את בית העסק. כששבו העובדים ביום 22.1.2006 (להלן- המועד הקובע) לעבודתם בבית העסק גילו כי היתה פריצה, ונגנבו ציוד משרדי ומלאי עסקי.

המשיבה הודיעה למשיב, אשר שלח שמאי העובד עם המערערת שיעריך את הנזק עבור המערערת. המערערת הודיעה למשיבה, ככל הנראה כבר באותו היום, כי האירוע אינו מכוסה על ידי הפוליסה, באשר זו לא חודשה. המערערת שלחה למחרת, ביום 23.1.2006, כתב כיסוי זמני ולאחר מכן פוליסה לתקופה שבין 23.1.2006 - 31.12.2006. השמאי המשיך את פעולתו כשמאי פרטי הפועל מטעם המשיבה.

מכאן לתביעה שהוגשה לפני בית משפט קמא.

טענות הצדדים לפני בית משפט קמא

2. המשיבה טענה כי בעת התרחשות הגניבה הייתה מבוטחת על ידי המערערת, ועל-כן זכאית היא לתגמולי הביטוח. המשיב, שפעל כשלוחה של המערערת, סיכם עם המשיבה על חידוש הפוליסה.

עוד טענה המשיבה כי המשיב התרשל בכך שלא דאג לחדש את הפוליסה אצל המערערת, ועל-כן יש לחייבו אישית בתגמולי הביטוח.

בהתייחס לסכומים הנדרשים טענה המשיבה כי בנוסף לנזק הישיר שנקבע על ידי השמאי בסך של 146,000 ₪, יש להוסיף את שכר טרחתו, וכן נזקים עקיפים הנובעים מהוצאות מימון, הפסד שעות עבודה, והפסד הזמנות בסך של 250,000 ₪.

3. המערערת טענה כי במועד הקובע לא היה בין הצדדים חוזה ביטוח תקף. המערערת הפנתה לסעיף 9(ב) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן - החוק), בו נקבע כי מבוטח המבקש להאריך את תקופת הביטוח, צריך לפנות למבטח בכתב לא יאוחר מ-30 יום לפני תום התקופה. המשיבה לא נהגה כן.

בהתייחס לכך כי ביום 14.12.2005 הועברה אל המשיב טיוטה לשנת 2006 לצורך חידוש הפוליסה (להלן - הטיוטה), טענה המערערת כי הטיוטה לא זכתה למענה, ועל כן לא נכרת החוזה. רק לאחר קרות מקרה ביטוח ביקש המשיב לחדש את הפוליסה רטרואקטיבית. לבקשה זו סירבה המערערת, ולכן הונפק הכיסוי החל מיום 23.1.2006 ואילך.

עוד טענה המערערת כי המשיב לא פעל כשלוחה לעניין סעיף 33 לחוק עד ליום 23.1.2006.

המערערת שלחה הודעת צד ג' נגד המשיב, במסגרתה טענה כי אם תמצא אחראית למחדלי המשיב, אזי יש לחייב את המשיב שלא דאג לחידוש החוזה.

עוד טענה המערערת כי המשיבה לא הוכיחה את נזקיה, וכי למשיבה אשם תורם של 100% בכך שלא דאגה לחידוש חוזה הביטוח.

4. המשיב הסכים עם המשיבה כי פעל כשלוחה של המערערת. כן הסכים כי, הפוליסה היתה תקפה במועד הקובע. המשיב ציין כי התקיים נוהג בינו לבין המערערת לפיו הפוליסה מתחדשת בצורה אוטומטית, אלא אם כן נשלחת למערערת הודעה על אי-חידוש על ידיו או על ידי המבוטח. לקראת שנת 2006 המערערת החילה נוהג חדש לפיו יש להוציא "כתב כיסוי זמני" עד אשר יועבר "אמצעי תשלום". המשיב ציין כי המערערת לא הקפידה על נוהג זה עמו על רקע מערכת היחסים שביניהם, כפי שבשנת 2005 הפוליסה שהונפקה החלה מיום 1.1.2005 על אף שאמצעי התשלום סופק רק בסוף חודש פברואר 2005.

עוד טען המשיב כי הטיוטה שהונפקה קובלה ועל-כן נכנס הביטוח לתוקף מיום 1.1.2006, כך אף אם לא הודפה פוליסה חדשה.